גישור בין דתיים ל"חילונים"

הפערים בין דתיים לחילונים מוסיפים נושא לא פשוט, בלשון המעטה, לקשיים ומחלוקות המתעוררים בין שני צדדים. לעיתים קשיים אלה נולדים בשל חזרה בתשובה או חזרה בשאלה של אחד הצדדים.

כאדם שאינו דתי, היה לי חשוב לנסות ולמצוא את נקודת המפגש שביני לבין אדם דתי. במובן המקצועי, חיפשתי את היכולת לסייע במציאת שפה של סובלנות, במהלך פתרון סכסוכים הנובעים מהשונות של אורח החיים הדתי לעומת "החילוני".

השאלה המרכזית שהעסיקה אותי היתה שאלת חופש הבחירה שלי, בכל הקשור לאמונות ולערכים הפרטיים שלי, לעומת מה שנראה ככפיה של גורם חיצוני לאדם, המטיל על האדם הדתי חוקים, עונשים, חסדים, והכל לפי כתבי קודש ופרשנויות של "חכמי דת".

התפיסה החילונית אומרת שאנחנו מחליטים את ההחלטות ואין אדם שיכול לכפות עלינו דעתו או לקבוע עבורנו מהי האמת. ישנו מחקר מדעי המתפתח באופן בלתי פוסק, חוקר את המציאות הפיזית ומחקר מדעי שחוקר את הנפש האדם ואת העולם החברתי. אלה מביאים בפנינו את הגילויים והמידע אך אינם כופים עלינו לשנות את צורת החשיבה והאמונות שלנו.

באופן דומה, בסיס התלמוד היהודי היה המחלוקת וריבוי הדעות. לכן, יש מי שיומר כי החילונים לא שונים מחז"ל שאמרו שניתנו שתי תורות לעם ישראל - אחת בכתב ואחת בעל פה. חז"ל הבינו שההישרדות של העם היהודי תלויה בפרשנות של אנשים שלומדים את התורה ומאפשרת להם לקבוע מה היא התורה שבעל פה. אם כן, אפשר שהחילוניים ממשיכים מסורת שמאפשרת לנו לקבוע מהי הדרך חיים שלנו.

אדם חילוני הוא אדם מאמין - הוא מאמין בערכים אנושיים, במרכזיות האדם, בזכויותיו, בחירותו ומחויבותו לכללי צדק. הוא מאמין כי חוקי המדינה היהודית ודמוקרטית מעניקים חופש בחירה לכל אזרח ולכל מיעוט - עדתי, תרבותי, דתי, חופש לחיות בתרבותו ובאמונתו כל עוד אינם פוגעים בזכויות האדם כיחיד. ערכים אלו הם הבסיס האמוני שלנו.

ישנם לא מעט רבנים, שרואים בחוקים המעניקים יתרון ובלעדיות לחוקי הדת היהודית, ככאלה המרחיקים את החילונים היהודים מיהדותם ופוגעים בערכי יסוד של התרבות היהדות הטהורה, להבדיל מזו הפוליטית.

הבסיס לשפה משותפת אם כן מצוי בהסכמה לפלורליזם אידיאולוגי, אשר משמעותו היא כי כל קבוצה תחיה בהתאם לאמונותיה וערכיה מבלי לכפות אותם על האחר.

המחקר המדעי בנושא האמונה הפלורליסטית

מתחילת המאה העשרים, תחומי מדע שונים, כמו ביולוגיה, גנטיקה, פסיכולוגיה ופיזיקה, החלו לחקור ולמצוא הוכחות לקיומה של אינטליגנציה רוחנית בנוסף לזו השכלית והרגשית. אינטליגנציה זו ייחודית לבני אנוש לעומת בעלי חיים מפותחים או מחשבים. היא זו האחראית על היכולת לקלוט משמעות, להחזיק באמונות ובערכים.

דנה זוהר וד"ר איאן מרשל, מחברם של הספר " אינטליגנציה רוחנית" (כתר, 2001), חקרו את האינטליגנציה הרוחנית לעומק ובין היתר הביאו מחקרים מדעיים התומכים בעצם קיומה והגדרתה של אינטליגנציה רוחנית. היא זו המאפשרת לנו את המשמעות שאנו בוחרים לתת למצבי חיינו ומקנה לנו יכולת לקבל החלטות ולצאת לפעולות מתוך מצב רגשי חדש.

תחומי מחקר שונים, מוצאים קיומו של מקור גופני המווסת בין השכל לרגש ומקנה לאדם את הסגולות המיוחדות לו כבן אנוש. סגולות אלה קשורות ליכולת לחפש ולתת משמעות לחייו הפרטיים, החברתיים ולעצם היקום כולו.

מחקרים וממצאים

בסוף המאה ה-20, נוירולוגים באוניברסיטת קליפורניה, בתחום מחקר המח גילו את קיומה של ״נקודת אלוהים״ במוח האדם. מרכז זה ממוקם בין החיבורים העצביים באונות הצדעיות של המוח. בסריקות חשמליות שנערכו, נדלק האזור העצבי הזה בכל פעם שהנבדק נחשף לדיון בנושא רוחני או דתי. כמובן שהדבר אינו מוכיח אם האל בפרשנותו הדתית באמת קיים, אלא את היכולת לחוות חוויה טרנסנדנטית של התרוממות רוח והתבוננות ממעוף הציפור על המציאות כמובנת בכללותה.

עוד נמצא שבמצבים טרנסנדנטיים שונים גלי המח נמדדים בתדר קבוע של 40 הרץ. תדר זה נמדד גם אצל אנשים שנמצאים במדיטציה עמוקה ומדווחים על שקט וחיבור יוצא דופן עם הרוח האנושית.

מחקרים וממצאים אלה תומכים בגישה הפלורליסטית של נושא אמונות וערכים אצל כל אדם באשר הוא אדם, דתי, חילוני. נוצרי, מוסלמי, או בן לתרבות אנושית אחרת.

השפה המשותפת הדוגלת בסובלנות לאחר היא ההבנה כי אין תורה רוחנית אחת המתעלה על השנייה וכפי שנאמר גם על ידי רבנים נאורים: אין כפיה ברוחנית. כפיה סותרת רוחניות.

סוף !